ציפור הרפש

Check out

Mon, 10 Dec 2007 13:13:24 GMT

Check out yaron's new blog. It's everything you want it to be.

To help, post a link from your whatever - and then comment on this post to tell me where the link's at.

blog.forcharisma.com

עכשיו שמתי לב

Tue, 15 Nov 2005 22:14:28 GMT

רק עכשיו שמתי לב שהבלוג הזה סגר יום הולדת שנה ב-19 בספטמבר. אני באמת לא שם לב לפרטים.

ככה לא מתנהגים

Tue, 15 Nov 2005 21:05:01 GMT

אני יכול לפתוח עם הסברים על למה לא כתבתי מלא זמן ובלה בלה בלה בלה, אבל אין לי כוח. מעדיף לחתוך ישר לעניין.

אז ראיתי חלקים גדולים מהתוכניות של ערוץ 2 החדש, ואני חייב להתבטא. למה ראיתי ערוץ 2 אתם שואלים? ובכן, זה חלק לא קטן בכלל מהעבודה שלי. חוץ מזה, גם מעניין אותי ברמה האישית מדוע מדינת ישראל החליטה ללכת לדבר המטופש שנקרא מכרז ערוץ 2 ולהעיף את טלעד יחד עם יותר מ-200 עובדים לקיבינימט.

הדבר הראשון שניתן להבחין בו הוא שובו של דודו טופז. אותו דודו שהזכייניות כל כך ידעו להחביא בימים של המכרז, בימים שהן עוד דיברו על רב תרבותיות ועל קשר לפריפריה כדי להשביע את רעבונם של הרגולטורים לכותרות בעיתונים שיכריזו על שינויים בשידור המסחרי. אז דודו טופז חזר. לא לתוכנית שבועית, לא לפעמיים בשבוע, אלא ל-3 פעמים בשבוע. זה נראה כאילו ערוץ 2 כל כך התגעגע לדודו, שלא היתה ברירה אלא להעניק לו חשיפה טלוויזיונית שאף כוכב אחר לא מקבל. וכל זה אחרי הדיבורים שהוא בכלל נעלב ועובר לערוץ 10.

אפרופו ערוץ 10, שמתי לב לתופעה מעניינת. ביום ראשון אם אני לא טועה, משדרים גם ערוץ 10 וגם ערוץ 1 פרקים של הסדרה חוק וסדר. לכאורה, אותה תוכנית, אותו קהל. אלא מה? החוק וסדר של ערוץ 1, שמשודר באותה שעה של החוק וסדר בערוץ 10, מקבל פי 2 רייטינג. בכלל, ערוץ 1 מכסח את ערוץ 10 ברייטינג כל הזמן. לא נעים. מאז הקמת הערוץ הוא הפסיד 160 מיליון דולר. נקודה למחשבה.

דבר מרגיז נוסף בערוץ 2, תוכניות הריקודים. מדובר בנולד לרקוד של קשת, מעין גירסה כוריאוגרפית לכוכב נולד, מול רוקדים עם כוכבים של רשת, שזה מעין גירסת הברודווי להחיים על פי Y. מה שהכי מעצבן, זה שכולם בולעים את זה. כל כלי תקשורת בישראל התחילו לדווח על כמה טרנד הריקודים הולך להיות הדבר הבא של החורף. לא יודע מה איתכם, אבל אני בחורף מעדיף שמיכות פוך ויחסי מין.

קשת ורשת לא זכו סתם במכרז. הן זכו בו בעיקר בגלל סכומים גדולים של כסף שהן הציעו בעבור הזיכיון (295 מיליון שקל ליתר דיוק), ולוח שידורים עמוס בדרמה, תעודה, ושאר תוכניות שנחשבות "סוגה עילית". אחרי שהתפזר ערפל המלחמה הבינו קשת ורשת שהן בבעיה. הן הבטיחו כמות אדירה של סדרות כאלה ועכשיו צריכות לספק את הסחורה. מה עושים? מותחים את גבולות הז'אנר.

על ארץ נהדרת, שהוגדרה כבר על ידי הרשות השנייה כסוגה עילית משום מה, מצטרפות תוכניות "תעודה" כמו אמא מחליפה, מה זה השטויות האלה עם עדי אשכנזי בימי שישי, וככה לא מתנהגים עם גורי אלפי ברשת. יודעים מה? ככה באמת לא מתנהגים.

איך מגיב הציבור הישראלי? הרייטינג של כמעט כל תוכניות הפריים טיים של קשת לא ירד מה-20%. תוכניות כמו ארץ נהדרת ונולד לרקוד עוברות את ה-30%. ערוץ 10, שהיה אמור להיות תחרות, בקושי מגרד את ה-5% רייטינג בפריים טיים. והרשות השנייה? הם קיבלו את 15 דקות התהילה שלהם. עכשיו הם יכולים לחזור להיות קבוצה של אמנים מתוסכלים עם קצת קשרים פוליטיים.

לא יכול לישון עכשיו

Mon, 15 Aug 2005 23:27:09 GMT

לא יכול לישון עכשיו. יותר מדי דברים עוברים בראש. הימים האחרונים מעצבנים אותי. אני אפילו לא יכול לנסח בדיוק למה. אני מרגיש לא טוב, ברמה הנפשית. כאילו חסר לי משהו גדול. אני קם בבוקר, ובסך הכל עושה דברים שגורמים לי להיות מרוצה, אפילו קצת גאה בעצמי, אבל בכל זאת. האינטנסיביות הזאת לפעמים קצת מעיקה. לפעמים אני מתגעגע לאנשים שלא רוצים ממני כלום. לפעמים אני מתגעגע לימים שאין בהם מה לעשות.

אני צריך להשקיע קצת יותר בעצמי. לפנות זמן להשקיע בעצמי, בגוף שלי, בבית שלי, באומנות שלי. הדברים האלה כל כך הוזנחו בחודשים האחרונים, כאילו אני נבלעתי בתוך משהו שהוא חלק ממני, אבל הוא לא הכל. יש לי לפעמים את הרצון למצוא תשובות לדבר הזה באנשים אחרים שהם לא אני, אבל עמוק בפנים אני יודע שזה לא התשובה. אין לי סיכוי לתקשר עם אנשים אחרים כשאני לא יודע מה אני רוצה. אני מתרגז על עצמי כשאני מרגיש ככה, הרי אני זה שכל הזמן מטיף שהחיים הם לא דבר מסובך.

מחר אני הולך להיות עייף מאוד, וזה ממש לא יעזור לכלום. אני צריך חופש, לטוס מהמדינה הזאת קצת. בזמן האחרון המציאות שלי מורכבת מדברים שלא כל כך מתחברים. גם את הדברים שאני עושה - אני לא ממש מרגיש שאני עושה אותם כמו שצריך. אני מוקף באנשים מאוד מוכשרים, עם הרבה מאוד אנרגיות ומסירות לדבר אחד - מסירות שקשה לי למצוא בעצמי. בטוח שמחר בבוקר הכל ייראה יותר טוב, אבל ההרגשה הזאת תחזור על עצמה אם משהו לא ישתנה.

אני צריך לישון, אבל מחשבות על כל מיני דברים גורמות לי למועקה גדולה בפנים. יחד עם הצורך לדבר קיים הצורך להתבודד. אולי בשביל זה המציאו את האינטרנט.

פוסט אחד אחרי הרבה זמן

Sun, 24 Jul 2005 22:55:04 GMT

טוב, לא כתבתי מלא זמן. אז מה היה? עדיין עובד הרבה, עדיין מבלה את הזמן בערך באותן פעילויות זמן פנוי, אך רוב פעילות האינטרנט שלי עברה לאתר פארש.

אגב, כולכם מוזמנים להפגנה נגד הפסיפלורה. באמת הגיע הזמן שמישהו יעשה משהו בקשר לזה.

בזמן האחרון אני מצמצם את שעות השינה שלי וזה עובד יופי. הגעתי כבר ל-4-5 שעות בלילה בממוצע וזה ממש עובד. לאט לאט אני מצמצם את גורם השינה מחיי, או לפחות ממדר אותו לסופי שבוע. את שאר הזמן אני מקדיש לדברים שהופכים אותי לאדם מאושר יותר, וזה ממש טוב. הדבר היחיד שחסר לי עכשיו זה איזו אהבה טובה. אני חושב שזו התובנה המשמעותית של החודש האחרון, למצוא בן אדם לשותפות מינית/רגשית שכזו.

נורא חם. אני שונא את הקיץ. הכי מעצבן זה לצאת ממקלחת ואחרי חמש דקות להפוך לגוש זיעה.

בימים האחרונים חזרתי לבשל לעצמי, וללכת הרבה לחדר כושר. זה עוד משהו שגורם לי להבין שלהשקיע בעצמך זה אחד הדברים הכי טובים שיש. הידד לפעלתנות.

זהו. הוצאתי מעצמי את העידכונים. עכשיו אולי אחזור לשיגרת הפוסטים הכלליים על מצב החיים.

וזה סתם מדכא

Sat, 04 Jun 2005 12:25:09 GMT

Gil Kalian Highway

Childbirth Hospital	3
Study Hall	18
County Jail	32
Bog of Eternal Marriage	141
Valley of Depression	537
Please Drive Carefully

Where are you on the highway of life?

From Go-Quiz.com

לא רע

Sat, 04 Jun 2005 12:19:23 GMT

How to make a thelad

Ingredients:

1 part intelligence

3 parts ambition

1 part empathy

Method:
Combine in a tall glass half filled with crushed ice. Add caring to taste! Do not overindulge!

Personality cocktail
From Go-Quiz.com

מצוקה

Mon, 16 May 2005 22:01:59 GMT

לפעמים אני מרגיש שאני שורף את עצמי סתם. בשבועיים האחרונים אני בהחלט מרגיש שאני לא עושה את העבודה שלי כמו שצריך, וזה ממש מדכא אותי. יש לי איזשהו חוסר, ואין לי מושג מה הוא. אני צריך משהו משמעותי באמת.

אחרי שאני קורא את הפיסקה הראשונה, אני מבין שאני מתבכיין סתם. אני קצת מחמיר עם עצמי יותר מדי, וזה טוב, זה גורם לי לעשות דברים שלא הייתי עושה בדרך כלל.

הצד הפולני של יום העצמאות

Wed, 11 May 2005 13:43:54 GMT

לא שיום העצמאות זה כזה שמחה גדולה, אבל לגרום לנו לסבול לפני זה עם אורגיית המוות של יום הזיכרון זה ממש פולני. למה פולני? כי לא נותנים לנו להנות באמת. אומרים לנו: תשמחו על זה שיש לנו מדינה, אבל תזכרו שמלא אנשים מתו בשביל זה. למה אי אפשר סתם לשמוח??

עניין אחר: היום ויתרתי על סקס מרצוני החופשי. זה לא קרה כבר הרבה זמן, ויכול להיות שזה מעיד על משהו. חוץ מזה אני שוקל לנצל את העלייה במשכורת כדי לשדרג מקום מגורים, אחרי שראיתי מקבץ של דירות פשוט מדהימות בהרצל לילנבלום. זה באמת שיפר לי את היום.

תובנה כללית: כולנו חיים במתיחות בין שני מרחבים של קיום - המרחב הלגיטימי והמרחב הלא לגיטימי. תחשבו על זה. לא יודע, אולי זה סתם, אבל זה מחשבה שהפילה לי איזה אסימון.

אם מישהו יודע מה לעשות היום/מחר אני אשמח לשמוע. חג שמח.

יום חמישי הגדול

Tue, 26 Apr 2005 16:29:09 GMT

אוקיי, הבטחתי לעצמי שהפעם לא אכתוב אף מילה על סדרות ריאליטי. צריך לקרר את הנושא הזה קצת.

שבוע יבש מאוד הולך להסתיים, ואולי זה זמן טוב להתייחס למסיבת העל שמתוכננת ליום חמישי הקרוב. זאת המסיבה הראשונה של הלייבל הטרי פארש הפקות, שמאיים להשתלט על כל חלקה טובה בקיץ הקרוב. אני, מצידי, מבטיח לשים רק מוזיקה טובה ביום חמישי. יהיה שמח מאוד, יהיו כמויות הזויות של אנשים, ועדיין כולם מוזמנים. מה ואיפה? בקרו באתר הנפלא של ההפקה עצמה:

www.pharsh.com

כנסו, ספרו לחברים, ותבואו בהמוניכם. אה, כן, ותביאו אלכוהול.

הרהורים נוספים על הנשיות

Fri, 22 Apr 2005 18:26:49 GMT

צפייה מאומצת בשידורי הרווק בלוויין גרמו לי לתהייה מסוימת. הנה בחורות טובות מראה וחלקן אפילו בעלות שכל, מתחרות בצורה משפילה ומבזה על ליבו של חתיך אמריקני, עשיר מאוד, אך מטומטם כמו נעל. ואני אומר לעצמי, עם פנייה קטנה לליז הפשוט הורסת מכל הבחינות, למה? למה? מה קרה כאן? האם בשביל כסף ולוק אפשר למכור את התחת?

הבחורות הגיעו סקפטיות בהתחלה, אבל בפרקים האחרונים התחילה לפרוח אהבה גדולה - עם 4 בחורות במקביל. אני, יושב מול הטלוויזיה ומנסה להיזכר בפעם האחרונה בה קיימתי יחסי מין, לא מבין למה זה מגיע לי. לא מבין למה בחורות סבירות בהחלט מוכנות להיכנס לתחרות מטורפת כזאת.

אחרי שנרגעו קצת רגשות הזעם, החלה להירקם מחשבה פרקטית יותר. בעצם, אפשר להגיד שהבנתי את הצביעות של עצמי. אני כועס על בחורות יפות ואינטיליגנטיות על כך שהן מוכנות להשחית את עצמן תמורת בחור יפה ועשיר אך טיפש. באותו זמן, אני יודע שלי עצמי לא היתה בעיה כל כך גדולה להתמסר לבחורה יפה ועשירה שכזאת, גם אם היא לא הכוכב המבריק ביותר במערכת השמש. מי יכול להאשים אותה - למי יש זמן לחשוב מחשבות חכמות כשמרהטים דירות חלומיות וטסים 8 פעמים בשנה ליעדים אקזוטיים??

הנה, הצהרתי על מכירת התחת של עצמי בלי בכלל לקבל משהו בתמורה. זה מוביל אותי לשיחה אחרת שהתרחשה באמת אתמול בלילה. ישבתי לי לשולחן עם כמה אנשים, ואחרי שיחה על טכנולוגיות אינטרנט או משהו כזה, החלטנו לפתוח בשיחה אינטלקטואלית על מין, כי זה בעצם הדבר שאנחנו טובים בו. זה, כמובן, עד רמת שעשוע מסוימת. עלו גם כמה שמות כדי להגדיר את סוג השיחה הזה. ההצעה שלי: מינקוויזיציה.

סטינו מהנושא המרכזי. בפורמט ההוא הצהרתי על עצמי שאין בי שום רצון לקיים מין אנאלי, וכי אני מרגיש כי בחברה של היום זה הופך אותי לסוטה. האשימו אותי בהומופוביה ובמעצורים חברתיים קמאיים, ואני לא ממש בא כאן כדי להתווכח עם ההגדרות האלה, אלא לפתוח את השאלה בצורה כללית יותר. למה אני צריך להיכנס לשם? בין הפותרים נכונה יוגרל שמן תינוקות. פסח שמח וכשר לכולם.

יותר מדי ריאליטי

Fri, 22 Apr 2005 13:13:03 GMT

לכל נפגעי המרתונים של הרווק 3 בטלוויזיה: התאהבתי לחלוטין בליז. איפה מוצאים בחורות כאלה?

בכלל, חיי המין שלי בשפל המדרגה. משהו רע הולך לקרות.

החלטה אחת לעתיד: להיות מעורב בהפקה של סדרת ריאליטי. זה נראה לי יותר מדי כיף בשביל לא לעשות את זה.

הדוגמניות, שוב

Sun, 17 Apr 2005 20:05:27 GMT

כמה חבל שהדוגמניות הולכות להיגמר. מצד שני, פרק סיום העונה הולך להיות בן בן בן זונה. מצד אחד, יש לנו צילום עירום. מצד שני, יש לנו את גלית גוטמן בוכה. מה יכול להיות יותר טוב מזה? אני לא יודע.

אז השבוע ויקי ואוולין הלכו מכות, ליאת הג'ירפה הזדיינה עם החבר הדפוק שלה, ואף אחת לא הצליחה לשכנע בתור תמונת שער של מגזין. אינס נשלחה סוף סוף הביתה, מישהו למעלה כנראה שמע את התפילות שמיללתי לעצמי בשבוע שעבר. כמה חבל שהאירוע הטלוויזיוני הזה הולך להיגמר. היה כל כך טוב, כל כך מצחיק, רגעים בלתי נשכחים.

אני מנצל את הבמה הציבורית לקרוא לערוץ 10 להכין עוד עונה. מה אכפת לכם? לכם אין מכרז עם דרישה לסוגה עילית, אתם יכולים להתחרע, אז תתחרעו. בסופו של דבר, הצלחתם להרים את הריאליטי הכי מגניב בעולם, ולהשאיר את נינט לבד בחושך.

אני פשוט מת על הדוגמניות. זאת הסדרה היחידה בטלוויזיה שגורמת לי להפסיק להתגעגע לימים שבהם הייתי מקיים יחסי מין. זה באמת דבר גדול.

סלנג חדש

Sat, 16 Apr 2005 14:12:49 GMT

ביטוי חדש: שאנטיפתי. לא התלהבתי ממנו בהתחלה, אבל בסוף שבוע הוא תפס יופי.

אז צאו חברים והפיצו את הבשורה - אחר כך נוכל להגיד שהיינו שם כשהכל התחיל.

אזהרה לקוראים: מדובר ברשימה פטריוטית

Fri, 08 Apr 2005 17:25:30 GMT

בבוקר יום חמישי האחרון נסעתי לירושלים. המשימה: לראות איך מוכרים שיחות בינלאומיות לחרדים. על הביקור עצמו לא ארחיב, מי שבאמת מתעניין יוכל לקרוא את זה בעיתון, כתמיד. בשעות אחר הצהריים מצאתי את עצמי במשרד היי טקי בהרצליה, מראיין איזה סיני מאיזה קרן הון סיכון. ואני שואל אתכם: האם זה לא היופי של מדינת ישראל?

אין כאן תרבות, וטוב שכך. אין כאן אחידות. המציאות כאן מורכבת מקרעים של חזונות סוראליסטיים, והדילוג בין כולם נותן הרגשה של טריפ רע במיוחד. אם אתה לא גר כאן, אתה בחיים לא תבין את זה. אין סיכוי. אין מצב שמישהו יבין איך מתנחלים חולקים את אותה מדינה עם התל אביבים. איך החרדים מתמרנים את עצמם בתוך אנשי השיווק המצוחצחים. איך הערסים, הרוסים, האתיופים, הילדים הטובים מהצפון, הירושלמים המהורהרים, הטבריאנים המעכרים וכל שאר הקהלים שבטח שכחתי כאן מצליחים לקיים מדינה בלי להגיע למצב יגוסלבי לשעבר.

ואתם יודעים מה, בגלל זה אני בחיים לא אגור במקום אחר. בגלל שאני בחיים לא יוכל להסביר למישהו אחר איך זה כאן. בגלל שהאישיות שלי כל כך מוטבעת בכל הדברים האלה, בכל הציבורים האלה, בכל המנהגים האלה. בגלל שאני נהנה לקום כל בוקר ולחיות עם אנשים שאין לי בכלל שום נקודת התייחסות אליהם.

ישבתי היום בכרם התימנים ואכלתי חומוס עם חברי המצוין ירון. שוב פעם נקלעתי למחשבות של "איזה בעסה שאני לא מוצא כאן דירה לרכישה". ירון לא הבין איך אני יכול לרצות לגור שם, ושוב פעם השיחה שלנו נדדה לחוסר ההבנה שלו את החיבה הגדולה שלי לטינופת. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל אני יכול להתנחם במשהו שאמא שלי אמרה לי פעם: "לא כל דבר צריך להבין". שבת שלום לכולם.

יום טוב

Sun, 03 Apr 2005 20:13:43 GMT

משפט השבוע של הדוגמניות: "היא נראית כמו האחות המרוקאית של הת'ר לוקליר". הסדרה הכי גאונית בטלוויזיה כיום כבר אמרנו?

בכל מקרה, היה לי פשוט יום נהדר. פרטים נוספים לא נחוצים.

הדוגמניות

Sun, 27 Mar 2005 20:58:13 GMT

אין מה לעשות, הדוגמניות זה הבידור הכי טוב שיש בטלוויזיה היום. הערב היה שם פשוט רגע טלוויזיוני נדיר, בעימות של אינס מול השופטים. למי שלא ראה: היום הדוגמניות היו צריכות לעמוד מול התקשורת, אינס נתנה ראיון חרא, והוזמנה לשופטים כדי להסביר מה קרה... בכל מקרה, אינס מתחילה לבכות ולספר כמה תמיד היה החלום שלה להיות דוגמנית, כמה היא מגשימה את עצמה שם (למרות שהיא נמוכה), איך היא מצליחה להראות לכולם שגם היא יכולה להיות קולב, ועוד כל מיני.

אז, קרה הבלתי יאומן: השופטים פשוט נמסו, חלקם הזילו דמעה גם כן. כולם התחברו לסיפור של אינס, על כל האמביציה והרצון, ואז אחת השופטות אמרה לאינס שהיא הכי אותנטית. אז, אינס, עדיין בוכה בהיסטריה, אמרה את המשפט שייכנס ללא ספק לפנתיאון של ערוץ 10: "מה זה אותנטית?"

אם אלוהים לא היה בורא את הריאליטי, היינו צריכים להמציא אותו.

ומדיאלוג אחד לדיאלוג שני, שהיה באמת אתמול ביני לבין שיר, כשנפגשנו וחיכינו שייאספו אותנו מאלנבי קינג ג'ורג'. לצורך רקע חשוב לציין שיום קודם לכן התלוננתי בפני שיר שאני מסריח, ולא התקלחתי יותר מ-24 שעות.
שיר: נו, התקלחת?
גיל: אתה לא מאמין, קירצפתי את עצמי. אפילו עשיתי פילינג.
שיר: פילינג?
גיל: כן, אני לאט לאט מתדרדר לתחום הגבר החדש. הביאו לנו סבון פנים פילינג של דאב לעבודה בתור שוחד, אז לקחתי, והוא מעולה. בכלל, מערכת היחסים האחרונה שלי שידרגה אותי מאוד בתחום הקוסמטיקה.
[פאוזה]
גיל: זה קצת מביך אותי לאור הדבר הבא שאני הולך להגיד.
שיר: מה?
גיל: כואב לי התחת.
[פאוזה]
שיר: למה?
גיל: הייתי היום בספינינג, וקרעו לי את הצורה.
שיר: אז הפכת למטרוסקסואל?
גיל: אני מתנגד לביטוי הזה.
שיר: זה ההגדרה.
[פאוזה]
גיל [בהתלהבות]: תראה, אני לא מטרוסקסואל, יש לי כתם של אבוקדו על המכנסיים ואפילו לא החלפתי אותם לפני שיצאתי מהבית!
שיר [חושף את האמת האיומה]: בן אדם, זה אבוקדו.

אה, כן, סוף השבוע האחרון היה אחד המוצלחים שהיו לי כבר הרבה זמן. הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות לכל הנוגעים בדבר, בדרך ישירה או עקיפה. אתם יודעים מי אתם.

מודעה של תודעה

Tue, 15 Mar 2005 21:23:58 GMT

חלקים של שעשוע מתערבבים בחלקים של אימה. האחריות האישית הופכת למשהו חשוב וחשוב עוד יותר. יש יכולת לייחס משמעות לדברים, הדברים האלה הופכים אחר כך לכוח מניע. יש מעט מאוד דברים בעולם שאם אני לא הייתי עושה אותם הם לא היו נעשים בכלל. בכל מקרה, הכל בדרך כלל מתמצה לאיזושהי לחלוחית שמנונית בתחתית של איזה סיר.

ארטישוק היא חיה נחמדה. חיה נחמדה נמדדת בעיקר במידת התקשורת שלה עם העולם, גם מבחינת כמות וגם מבחינת איכות. התחבורה הציבורית לעולם לא תקפח את ההמונים. האפשרות לנייד את עצמך ממקום למקום היא בעלת חשיבות עליונה, במיוחד לאלה הרוצים להגיע. בכל מקרה, אלה שמגיעים לא תמיד חושבים שהגיעו לאותו המקום.

כבר הרבה זמן שאני חושב על כל מיני דברים. הדברים האלה מגיעים והולכים, יוצרים לחץ על השיערות, מלמטה. יש נקודות מפגש כאלה, בהם צמחים קטנים מציצים עליך ויכולים על שינויים במזג האוויר. יש נשים שמרגישות רעידות אדמה לפני המיכשור האלקטרוני. אני מרגיש שאני צריך להשתין לפני שיוצא פיפי. מחר מגיע יותר מהר מבדרך כלל, ובכלל, אין לי על מה להתלונן.

סקר. אולי זה מעניין

Tue, 15 Mar 2005 21:07:43 GMT

*The \\*
Last Cigarette:	לפני חמש דקות
Last Alcoholic Drink:	יין אדום
Last Car Ride:	למשרד התקשורת בירושלים
Last Kiss:	לפני המילואים, ריבאונד
Last Good Cry:	יום הזיכרון האחרון לרבין. לא יודע למה
Last Library Book:	משהו על מלחמת לבנון לאוניברסיטה
Last book bought:	התפסן בשדה השיפון. מישהו גנב לי אותו
Last Book Read:	לא נורא של אפרים קישון
Last Movie Seen in Theatres:	שמש נצחית
Last Movie Rented:	Super Size Me
Last Cuss Word Uttered:	בן זונה
Last Beverage Drank:	מים
Last Food Consumed:	כריך האם ואמנטל
Last Crush:	אחותו של גדי
Last Phone Call:	כתבת ב-ynet
Last TV Show Watched:	סרט דבילי, לא זוכר את השם
Last Time Showered:	הבוקר
Last Shoes Worn:	לי קופר
Last CD Played:	Foo Fighters - There is nothing left to lose
Last Item Bought:	חולצה
Last Download:	Beach Boys
Last Annoyance:	כתבה בגלובס
Last Disappointment:	שיחה עם הבוסית
Last Soda Drank:	כנראה קולה, כבר לא זוכר מתי
Last Thing Written:	כתבה על יו"ר בזק
Last Key Used:	המפתחות של הבית
Last Words Spoken:	את בחורה כלבבי
Last Sleep:	אתמול
Last Ice Cream Eaten:	תות ומנגו בד"ר לק
Last Chair Sat In:	מונית שירות בקו 4
Last Webpage Visited:	Hotmail
CREATE YOUR OWN! - or - GET PAID TO TAKE SURVEYS!

רשימה לא מספקת על מקום מספק פחות

Tue, 08 Mar 2005 17:38:52 GMT

המילואים מתקרבים לסופם. המילואים האלה מילאו אותי בכל כך הרבה מוזות לצורות של יצירה, שאני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל. אין ספק, לתלוש את עצמך מכל מה שאתה מכיר ולבוא לשבת עם בני הציונות הדתית מזיז כמה נוירונים במוח.

אתמול ישבתי בש.ג., וחשבתי לעצמי שגם אם אני ארצה להעביר את החוויה הזאת הלאה לאנשים שאני אוהב, זה יהיה בלתי אפשרי. המילואים האלה הם הדבר הכי סוריאליסטי שקרה לי בשנתיים האחרונות. בכל מקרה, החלטתי לפתוח ברשימת סיכום רדודה, שתנסה להעביר מעט מניחוחות היישוב הדתי הקהילתי חמדת לבהמות תל אביביות כמוני.

אז הנה: 20 דברים שלא ידעתם על חמדת
1. חמדת קיימת אי שם דרומית לבית השאן, בתוך השטחים הכבושים
2. בחמדת 29 משפחות, ו-3 גני ילדים (אני לא צוחק)
3. בית בחמדת עולה 140 אלף שקל, לפני הטבות המס ומענקי המדינה
4. את חמדת מקיפה גדר חשמלית, אבל אפשר לעבור מלמטה (בדוק)
5. האחראי על הביטחון בחמדת הוא רפי. רפי היה, לפני תפקידו הנוכחי, חשמלאי בקרית גת
6. בחמדת יש בית אחד שמחובר לאינטרנט
7. כדי לגור בחמדת צריך לעבור ועדת קבלה של היישוב
8. התושבים בחמדת לא אומרים שלום לחיילים שעוברים לידם ברחוב היחידי שיש שם
9. בחמדת יש מכולת שפתוחה שעתיים ביום
10. בקבוק שמן זית במכולת עולה 25 שקלים
11. כשמדברים בסלולרי בחמדת צריך לשים לב שהמכשיר לא נדד בטעות לרשת הירדנית
12. בחמדת גדל קוץ בשם עכוב. אם יש לכם את הסבלנות לקלף אותו אפשר לעשות ממנו אחלה ממולאים
13. ביום שבת, כל תושבי חמדת יוצאים לטיול בשטח היישוב
14. בחמדת יש 2 פארקים, שניהם קרויים על שמות בני המקום שנהרגו בפעולות איבה שונות
15. בחמדת התחילו לבנות בית כנסת, אבל הוא לא הושלם מעולם כי נגמר הכסף
16. האספקה הצבאית לחיילים היושבים בחמדת כוללת מלפפונים, עגבניות, בצל, תפוחי אדמה, כמה סוגי בשר מוכן מראש, מעדני חלב, גבינות, תפוחי עץ, מנות חמות, עוגות הבית, מרקי נמס בכוס ולא פחות מ-4 בקבוקי שמן בישול
17. פלוגת הנחל החרדי ששומרת על השטחים מסביב לחמדת נקראת "חיות הקודש". בעקבות השם הזה, התחלתי לכנות את עצמי "בהמת החול"
18. תושבי חמדת מאוד גאים בתורמוסים הפורחים שם
19. כשרפי במצב רוח טוב, הוא מרשה לפלשתינים להיכנס ליישוב ולקטוף עכוב
20. אין חקלאות בחמדת, פרט למטע זיתים שרפי שתל מחוץ ליישוב. לדברי רפי, רועי הצאן הפלשתינים עשו לו בעיות עם העצים, אבל אחרי שהוא נסע לתוך עדר כבשים עם הג'יפ שלו - הם עוזבים אותו בשקט

מחשבות מהבקעה, או איך מצאתי קצת את עצמי

Sat, 26 Feb 2005 15:09:51 GMT

חזרתי לי אתמול שוב לביקור מולדת קצר מהגלות בבקעת הירדן (לאלה שלא מעודכנים - אני במילואים), ומממש רציתי לשתות קצת באיזו פינה מעושנת. מה עושה לו הגורל? פיגוע בטיילת. כוס אם אמא שלהם, ערבים בני זונות, צריך להרוג את כולם.

ואחרי ההתחלה האלימה, הייתי רוצה לחזור לאידיליה המטרו-סקסואלית (אם יש כזה דבר) שמקיפה אותי בשבוע האחרון. קחו חבורה של גברים תל אביבים מאוד, דחפוט אותם בקרוואן ביישוב בשם חמדת, דרשו מהם לשמור בין 4 ל-8 שעות ביום, ותקבלו קומונה חצי אורבנית של אנשים שבטוחים שהם בעצם בחופשה במצפה הימים. כן, הגבר החדש הגיע גם למילואים, והוא חמוש בחליטות נענע ורוזמרין (אחרי שגילינו שיח רוזמרין גדול ליד הש.ג.).

לא יודע איך לתאר את זה בכלל, זה פשוט מושלם. כמויות אדירות של זמן פנוי, נוף מדהים, מגוון אדיר של בנות הציונות הדתית למגוון רחב של פנטזיות מיניות חולניות לחלוטין (אולי יבוא פירוט בהמשך), אנחנו אפילו מבשלים לעצמנו. אנחנו מקבלים אספקה צבאית נוראית ועושים השלמות בבאסטות של פלשתינים בסביבה ושולחים אנשים הביתה עם משימות. אני, למשל, צריך להביא ביום ראשון כמה ראשי שום קצת עשבי תיבול ושורש ג'ינג'ר. גן עדן.

כך אני יכול גם לדבר בטלפון עם יחצ"נים בשיחות כמו: "כן, אני ממש אשמח לכתוב על זה, אבל לצערי אני במילואים. תוכלו להתקשר לעיתון ולדבר עם המחליף שלי, אולי הוא ירצה". איזה כיף. אפילו משלמים לי על זה.

למרות כל השקט והשלווה, כשחזרתי אתמול הדבר הראשון שעשיתי היה לקרוע מעלי את המדים, להשליך את הנשק לפינה, ולצאת (ג'יפה לחלוטין, אגב) לתפוס אווירה אורבנית. יצאתי מביתי שבנחלה, ירדתי את המלך ג'ורג', משם לבוגרשוב, על הים עד שוק הכרמל, משם דרך כמה רחובות קטנים לרוטשילד, מרוטשילד לשינקין, משינקין נסתי על נפשי מפני ההמון לתוך הסימטאות.

אחר כך נכנסתי לגלריה ברחוב העבודה, הגלריה הקטנה הזאת שמקדמת אמנים צעירים, שכחתי איך קוראים לה, וקניתי צילום מאוד יפה של אומן קיבוצניק רעב ללחם. הבעסה היחידה היתה שלמדתי בביקור הזה שהולכים לסגור את המקום סופית בעוד כמה ימים. קשה, קשה.

בכל מקרה, היום בערב פגה תקופת ההתיישנות על הפיגוע, כך שאני הולך לשבת באיזה מקום לשתות עד לא ידע לפני חזרתי הצפויה מחר לבקעה. כך אוכל החל ממחר לנקות את הרעלים של העיר מגופי בעזרת הנוף, האוויר, ותה הצמחים. זה מזכיר לי שאני צריך לקנות סיגריות. בכל מקרה, מי שרוצה להצטרף לסביאה של היום מוזמן, אני לא פוסל על הסף להתחיל את הערב בארוחה במקום יקר. שיהיה לכולם שבת שלום ושבוע טוב, אני חוזר ב-10 במרץ.

אוי ואבוי

Thu, 17 Feb 2005 19:37:50 GMT

לראשונה בחיי לא הצלחתי להתחמק ממילואים.

זה הביא אותי לרוץ בכמה ימים האחרונים עם קצינים צעירים על מגוון גבעות בשטחים הכבושים ולירות בכל מיני מטרות. בעצם, זה יותר כיף ממה שזה נשמע, והתחלתי להתייחס לכל העניין כמו חופשה מבורכת מהעבודה. נחמד להתחכך קצת בעם ישראל, במתנחלים, באוטובוסים צפופים, להכין אוכל ביחד, לישון ביחד, לדבר על זיונים ביחד, להתלונן על המדינה ביחד, ולעשות כל מיני דברים שעד כמה שהם לא פופולריים על פניהם, הם דווקא דרך לא רעה להעביר את הזמן.

אני הולך לעשות את זה עוד 3 שבועות עכשיו, התחלתי סך הכל ביום שלישי, אבל זה נחמד, ונראה לי שזה יישאר נחמד. חוץ מזה, לכל אלה שחושבים על לראות אותי וזה לא קורה, אז תבינו למה.

בסופו של דבר, אני מבין כאן עד כמה אני ישראלי ממוצע. באמת. ולהיות ממוצע זה משהו שמפחיד אותי בדרך כלל. מצחיק.

אפרים קישון

Tue, 01 Feb 2005 22:31:19 GMT

כבר כמה ימים שאני מנסה לכתוב משהו ראוי על אפרים קישון.

אני לא מצליח.

האיש היה מדהים, הוא השפיע לי על החיים בצורה אמיתית ועמוקה. הוא עיצב לי חלקים רחבים מאוד מהשפה, ומתוך כך גם חלקים גדולים מההכרה שלי כבן אדם.

אני מניח שנסיון להספיד אותו יהפוך לעוד אחת מהפעמים שאין לי מילים.

אתכם הסליחה על כך שאני לא מצליח ליצור רשימה ברורה יותר.

?מה נותנים

Sat, 22 Jan 2005 16:26:58 GMT

סבא שלי היה מבלה את ימיו בעבודה בסולל בונה, וכשהיה חוזר הביתה לרמת גן, פותח את הדלת ומצפה למצוא ארוחה שהכינה סבתא שלי, הוא תמיד היה שואל "מה נותנים?". הוא לא התכוון לאוכל, הוא התכוון לטלוויזיה. בימים של ערוץ 1 לא היתה לנו בחירה בין כל ערוצי הזבל, היה ערוץ אחד שקבע מה כולם יראו היום בערב. כך, משמעות השאלה מבחינת סבא שלי היתה "מה נותנים היום בטלוויזיה?".

חשבתי על המשפט הזה של סבא שלי בתור משהו שמגדיר חלק גדול מאוד מהתפיסות שלנו היום לגבי הרבה מאוד נושאים. כמעט כל פעם שאחנו נכנסים לסיטואציה מסויימת אנחנו שואלים מה נותנים. זה בסופו של דבר מה שמעניין, מה אנחנו מקבלים מכל הסיפור הזה, וכמה זמן ייקח לנו לממש את הקבלה הזאת. בעצם ההבטחה הזאת לקבל משהו היא כוח מניע אדיר בכל מה שקשור לקבלת ההחלטות שלנו.

גם במערכות יחסים השאלה מה נותנים הפכה לשאלה מרכזית.

סבא שלי אולי לא היה חכם גדול, אבל הוא בהחלט עלה כאן על משהו.

אני, לעומת זאת, הולך לעשות ספינינג.

סקס ואי הבנות

Fri, 14 Jan 2005 17:06:23 GMT

כשמערכת היחסים האחרונה מתעמעמת לתוך הזיכרון, היצר המיני האקראי מתחיל להרים את הראש. איזה מזל שאני עסוק. עכשיו זה רק עניין של זמן עד שהחוסר במין יגרום לי לעשות מעשים שהשתיקה יפה להם.

עדיין אין לי מושג מה הצלחתי לעשות להיידי. אני לא יודע אם באמת העליתי את הנושאים שהיא מדברת עליהם, ואם כן אז בטח שאין לי תשובה טובה לטענות שהיא מעלה. יכול להיות שזה חלק מתהליך יותר גדול שעובר עלי עכשיו, פתאום אני כבר לא ממש מרגיש חייב להסביר את עצמי. אני לא מרגיש צורך שאנשים יבינו מאיפה אני בא, או יידעו מה אני חושב.

זה שינוי גדול בשבילי, פעם אחת החרדות הגדולות שלי היתה החרדה מאי הבנה.